זוגיות טנטרית כדרך חיים

31.12.2008

לפעמים, מתוך הכח העצום של החיים, אנחנו שוכחים לתת תשומת לב לזוגיות שלנו.
העייפות מכריעה, הטרדות מטרידות, הילדים זקוקים לתשומת לב, לפעמים גם ההורים שלנו זקוקים לתשומת לב משלהם, הפרנסה, הבית, העבודה ועוד ועוד.

והזוגיות?
היא שם, מובנת מאליה, תחכה לזמן שנתפנה אליה...

אז זהו, שלא.

אם לא ניתן לה את תשומת הלב הראויה
היא תקמול
תתעייף בעצמה
ואולי אפילו תתפוגג לה.

נשאיר את הכעסים הקטנים (והגדולים) ואת טרדות היום-יום, מחוץ למרחב הטנטרי המקודש ונלמד איך לעורר שוב את האהבה, להעיר אותה עד שתחפץ, איך ללבות מחדש את התשוקה, את האש, את אנרגיית האהבה והמין וגם איך להשאיר אותה ערנית, חיונית, פוריה ומפרה, שובבה ומשובבת לב, איך לתעל את האנרגיה הזו שהתעוררה אל עבר היצירתיות שלנו, בזוגיות בפרט ובחיים בכלל.

תרגיל לבית - טקס מגע אוהב
נסו לא לשים לכם מטרה כלשהי בתרגול, אלא פשוט תהנו מהדרך, מהתרגיל עצמו, בלי לצפות לתוצאה כלשהי.
אפשר לתרגל בלבוש מלא, רק שיהיה נוח, אוורירי ונושם, אבל בינינו - הכי אוורירי ונושם זה, נכון, בעירום.

הקדישו לתרגולים שלכם את הזמן הראוי להם ואת תשומת הלב הראויה.
כבו טלפונים, נסו שהילדים לא יהיו בבית או ודאו שהם ישנים היטב, שימו מוסיקה רגועה ונעימה, הדליקו נרות וקטורת, הקדישו את המרחב אותו בחרתם לתרגול לאינטימיות שלכם, לאהבה שלכם.

ועוד הקדמה לפני ההתחלה - הטנטרה עומדת על שתי רגליים - ההקדשה והנמסטה:
ההקדשה - אני מוותרת על פירות המעשים שלי, אני חווה את הדברים בדיוק כפי שהם כאן ועכשיו, ללא ציפיות, ללא מטרות, ללא כוונות.
הנמסטה - האלוהי שבי רואה ומוקיר את האלוהי שבך, אני חווה את עצמי בדיוק כפי שאני כאן ועכשיו, אני מוותרת על מי שאני חושבת שאני, על מי שאני רוצה להיות, על מי שאני חושבת שאתה צריך להיות...

והנה זה בא:
שבו בישיבה מזרחית או בחצי לוטוס זה מול זה, ברכיים נוגעות, כף יד שמאל של כל אחד מאיתנו מונחת כשפניה מעלה, וכף יד ימין על כף יד שמאל של בן/בת הזוג שלנו כשפניה מטה. ימין היא הנותנת ושמאל המקבלת. סוגרים מעגל.
יוצרים קשר עין אותו לא מפרים לכל אורך התרגול.

התחילו לנשום ביחד, נשימות עמוקות אל הבטן, נסו לסנכרן את הנשימות שלכם, לנשום ביחד.
מדי פעם הסינכרון יאבד לכם, לא נורא, חיזרו אליו. אם הנשימות רעשניות - שאיפה גרונית ונשיפה באנחה פולנית טובה שכזו - יותר קל לשמור על סינכרון (וגם הרבה הרבה יותר כיף).
שבו ככה לכל הפחות חמש דקות, בלי לדבר, בלי להסיט את המבט, בלי ללטף, פשוט היו נוכחים ברגע הזה, כאן ועכשיו, מתבוננים דרך עיני האלה שאנחנו בעיני האל שאיתנו.
כמה יפה הוא, כמה מושלם, כמה אני אוהבת אותו, ככה, בדיוק כמו שהוא.

ואז שאקטי שואלת את שיווה: "שיווה אהוב ויקר שלי, האם תהיה מוכן לחלוק איתי מנחה של מגע אוהב?"
ואם שיווה עונה בחיוב, לוקחת שאקטי את כף ידו הימנית ומעבירה אותה לתנוחה פסיבית, מקבלת, כשכף היד פונה מעלה, ומתחילה ללטף באהבה גדולה את כף ידו של שיווה.
שימו לב - אין פה כוונה לענג את שיווה, זה חשוב. אתן שם בשביל עצמכן, אתן חוקרות לעומק את כף ידו של אהוב לבכן, נהנות בעצמכן מן הגילוי, מהחקירה, מהמגע. כל תפקידו של שיווה הוא לאפשר לכן את מסע המחקר הזה אליו יצאתן. הוא לגמרי פסיבי, לגמרי. ואתן לא מענגות אלא חוקרות.
לאט ובעדינות חיקרו כל אצבע ואצבע, כל ציפורן, כל פרק, כל שערה. אפשר לחקור עם האצבעות שלנו, ואפשר גם עם הלשון, השפתיים, הלחי... היו יצירתיות.....

לא לשכוח קשר עין, או לחילופין אפשר להתבונן בהערצה ובאהבה ביד אותה אנו חוקרות, ובכל זאת לחזור אל עיניו של שיווה האהוב שלנו.

כשסיימנו לחקור את כף היד, נעלה מעלה עד למרפק ונמשיך ונחקור את האמה של שיווה, כל הדרך מכף היד אל המרפק. נשים לב לכל מילימטר, להבדלים שבין העור הרך שבחלק הפנימי של האמה לבין העור השעיר יותר שבחלק החיצוני שלה.

נהיה יצירתיות, ואולי, אולי גם קצת יצריות... זה בסדר להיות ייצרית וזה בסדר גם אם לא... אין מטרה, יש את העונג מהדרך עצמה, מהחקירה, מהגילוי המחודש, מהרגע הזה.

כשסיימנו לחקור נחזור אט אט אל כף היד, נחזיר את תנוחת כפות הידיים לזו שהיתה בתחילת התרגול - התנוחה המעגלית, וע"י כך אנו בעצם מסמנות לשיווה שסיימנו את החלק הזה של התרגול.

נשמו יחד שלוש נשימות עמוקת, אל הבטן, כולל האנחה שבנשיפה (לא שכחנו קשר עין בינתיים, נכון?)
ואז שיווה חולק עם שאקטי מילה אחת שעולה לו מהחוויה שחווה עכשיו, כששאקטי שלו חקרה וגילתה אותו. מילה אחת, לא יותר, מילה שלא מחליפה את החוויה.
שאטקי מחזירה במילה משלה.

שיווה ושאקטי מתחלפים בתפקידים.
שיווה שואל את שאקטי האם תסכים לחלק עמו מנחה של מגע אוהב, ואם שאקטי נענית, שיווה מניח את כף ידה הימנית של שאקטי במנח פסיבי ומתחיל במסע מחקר משלו.

מסיימים, נושמים שלוש נשימות ביחד. חולקים מילה, הפעם שיווה מוביל.

הסתיים הטקס.
חיזרו ממנו אל הכאן והעכשיו לאט ובעדינות.

הטנטרה כדרך חיים
בנזוגי ואני מתרגלים טנטרה באופן קבוע, מנסים לחיות טנטרה, כדרך חיים, כתפישת עולם.
את הטנטרה לקחנו למקום של העצמה זוגית, כי יש באפשרותינו לחיות את חיינו הזוגיים והאינדיוידואלים, אחרת, להנות מהקסם שנמצא בכל רגע ורגע, לחוות את החיים במלוא עצמתם, במלוא יופיים, גם את הרגעים הקשים וגם את המופלאים.

כשאנו חיים טנטרה, אנו לומדים להסיר מסכות, להסיר מטרות, לוותר על הרעיון של מי שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים להיות, של הציפיות שלנו מעצמנו וגם מהבנזוג, מהילדים, מההורים ובכלל מהעולם.
לומדים לוותר על פירות העשייה שלנו ולחיות בכאן ובעכשיו.
יו-חנן ואני עדיין לא שם, אבל אנחנו מתרגלים ומתקדמים כל הזמן...
איפה אתם?

_________________________________________________

מיה - בת-זוג של יו-חנן
אישה באמצע החיים
אמא ובת
דקיני - מנחה מפגשי נשים, זוגות ויחידים ברוח הטנטרה הטיבטית
מטפלת ברפואה סינית עתיקה - תזונה ודמיון מודרך
מלווה אנשים בתהליכי שינוי, התפתחות ומודעות.

מיה ויו-חנן
שותפים לחיים, שותפים לדרך.
ביחד, כזוג מנחי טנטרה לפי מסורת הדקה/דקיני הטיבטית והבודהיסטית
פוגשים זוגות ומתרגלים איתם הוויה.
מתרגלים קשר עין, מגע אוהב, נשימות משותפות, חיוך, חיבוק,
אהבה...