22.03.2009
בחיי היום יום נוצרים הרבה מצבים בהם הנשמה נמשכת ויוצאת מגופינו החוצה. אנחנו מוקפים תקשורת כתובה וחזותית, משודרת ומודפסת. התמונות, הקולות והמילים מעבירים אותנו בזמן ובמרחב הרחק מגופינו. אנחנו מתרגשים והנשמה שלנו יוצאת בפועל למסעות בשדרות, רצועת עזה, ארה"ב או אפריקה.
העבודה לפעמים לא עוזבת אותנו לרגע. הגוף חוזר הביתה או יוצא למסעדה, אבל הנשמה נשארת במשרד, במפעל, בעסק. ממשיכה לבדוק דוחות, לבדוק תכניות, לכתוב ולפקד. הגוף נמצא בבית, אולי מול הטלוויזיה, היא עדיין תקועה במשרד בשיחה עם הבוס המעצבן.
בכל פעם שאנחנו מזדהים עם המתרחש: דמות בסרט או מישהו מהעיתון ,הגוף שלנו נשאר לבד. כשזה קורה לפעמים, מדי פעם, אנחנו לא מרגישים את ההבדל, ממשיכים בחיים, חוזרים לשגרה. כל פעם שאנחנו נמצאים בפעילות גופנית אינטנסיבית: ספורט, ריקוד, סקס – הנשמה חוזרת לגוף מחדש. הגוף הוא הבית שלה. היא מסדרת אותו מחדש, מנקה, מאווררת ומתקנת איפה שצריך. מטפחת ומתחזקת אותו עד לטיול הבא.
אבל מה קורה כשהיא יוצאת הרבה, אין לה זמן לחזור וכשהיא חוזרת היא מותשת, מוטרדת ועייפה. הבית שלה - הגוף שלנו נהיה מוזנח. לאט לאט מתחילים לראות את זה גם מבחוץ. עולים במשקל. הברק בעיניים נעלם. הכתפיים תפוסות. הגב התחתון בוכה. נשימתנו רדודה ומהירה. העלייה במדרגות הפכה להיות לא נעימה.
גם בפנים קורים דברים, פחות ציוריים, אבל הרבה יותר חמורים וקשים לתיקון וריפוי. אותם אנחנו מגלים לפעמים מאוחר מדי בשיחה עם רופא משפחה, אחרי בדיקה שגרתית או אפילו מכוונת. גם הנשמה שלא מחוברת לגוף לאורך זמן ניזוקה מתחושות של חוסר יציבות וביטחון. בהיעדר תקשורת טובה עם הגוף שלה היא נקשרת לחפצים, בגדים, תכשיטים, מכוניות או תוצאות של עבודה, תפקיד וסטאטוס חברתי. ואז פתאום אנחנו חשים את התקר בגלגל או השריטה על הדלת ככאב וכישלון אישי. כתם על הבגד הורס לנו את היום וכישלון במשימה מביא אותנו אל סף היאוש.
צריך לתת לנשמה לחזור הביתה לגוף, לחזור יותר ולהישאר יותר, בנחת בשלווה ובהנאה. תרגילי נשימה ותנועה פשוטים, אבל מכוונים ומסודרים נכון יכולים להחזיר לנו את תחושת הגוף. מגע אוהב , עדין, נעים ולא פולשני יכול להזכיר לנשמה שהגוף קיים. כמה טוב ומפנק הוא יכול להיות. כמה הוא זקוק לנשמה שחיה בו וכמה ביטחון, שלווה ותענוג הוא יכול להעניק לה.
בניגוד להרבה שיטות התפתחות רוחנית טנטרה דוגלת בהידוק והעצמת החיבור בין הגוף לנשמה על ידי פעילות פיזית ומינית נכונה מהנה. טנטרה מעדיפה שילוב של הרוח והמדיטציה לתוך הרגעים המרגשים והמהנים של חיים. לעומת גישה של סגפנות, התבודדות מהעולם, הפרדה וניתוק בין גוף לנפש.
להעצמת החיבור בין גוף לנפש משתמשים בטנטרה בטכניקות מגוונות, חלקן נמצאות בשימוש גם ביוגה, טאו והונה. דגש מיוחד ניתן לטיפול בנשימה ,אימון שרירים פנימיים העוטפים מרכזים אנרגטיים, פיתוח קול והרחבת רגישות למגע.
נתמקד ונלמד:
• הגוף כבית לנשמה, העוגן שלה בזמן ובמרחב.
• מיפוי נקודות החיבור המיוחדות, ערוצים ומרכזים אנרגטיים. קשר בין מצב פיזי ונפשי,סוגי רגשות ואברים פנימיים.
• טכניקות מעשיות של חידוש והעצמת הקשר בין נשמה לגוף וביניהם טנטרה-יוגה, נשימה מודעת, מדיטציות דינמיות ותרגילים של טאו סיני.
• עזרה ראשונה לחברים ובני זוג: מגע אוהב מודע לחברים ובני/בנות זוג להחזרת נשמה ומודעות לגוף, השראת רוגע, בשלווה וביטחון עצמי.
• טקסים של טיהור הגוף ומרחב מחייה
טוען נתונים... נא להמתין. 